<h1>הרוקח סימן תצ"ג</h1>
<h2>דף לג.</h2>
כל דבר שמכניסו לקיום כמו חביות אם נתן גוי בחבית שלנו יין נסך אפי' לפי שעה צריכין עירוי ג' ימים כדאמר בפ' בתרא דע"ז גבי רבא כדמשדר גולפי. הילכך בין נודות של עור בין קנקנים של חרס בין של עץ שמכניסין בו יין לשנה צריך עירוי ג' ימים מעת לעת או להגעילן ברותחין או ליישנן י"ב חדשים. בתוספתא נודות הכותים נרצדין מותרין חדשים ומזופתין אסורין כך מסקנא בפ' ב' דע"ז נודות של עור שנזפתו בזפת נבלע היין אם נגרד הזפת מותר ואם לא נקלף אסור. ואם לא נזפת ונבלע בעור אסור בלא ערוי. וקי"ל בפ' ב' דע"ז הלוקח מן הכותים קנקנים חדשים נותן לתוכו יין. קנקנים של חרס של גוים מחזירן לכבשן האש ומרפה זיפתן ומותרין. קינסא אסור. כלים שאין מכניסין לקיום אפי' עמד בו יין נסך מותרין. וקנקנים של כותים לאחר י"ב חדש או בהגעלה או בעירוי מותרין. כוסות של חרס ששתה בהן כותי פעם ראשונה או שתה ישראל פעם אחד יין ובפעם שניה שתה בהן כותי אסורין אבל שתה ישראל בכוס שני פעמים ובפעם שלישית הכותי מותרין. מאני דקוניא מכוסין בעופרת שחורים ולבנים ואין בהם בקיעות מותרין ואם מבוקעות אסורות ירוקי אפילו אינן מבוקעות אסורות כדפסקינן בפרק בתרא דכתובות (דף ק"ז) וכלי מנוקב וסתמו בזפת מאחר שעשוי לתקנת הכלי די לו בהדחה בעלמא אבל כלי מזופת כולן גזרו אפילו לפי שעה.
<h2>דף נו:</h2>
נצוק אנו אוסרין כרבינו שלמה אבל בר נצוק מותר כגון מידה שמודדין בה יין והריק ממנה הכותי דנאסרה המדה בניצק או נסך היה בקנקן והריק ישראל מן המדה בקנקן נסך הרי המידה נאסרה בנצוק, והוציא מן החבית באותה מידה הרי יין שבחבית מותר דהוה ליה נצוק בר נצוק.
<h2>דף סט.</h2>
בפרק השוכר את הפועלים נכרי שהוא מעביר עם ישראל כדי יין ממקום למקום אם היה בחזקת המשתמר מותר אם הודיעו שמפליג קיי"ל כרשב"ג כדי שיפתח ויגוף ויגוב וכן הלכה. כותי שהוליך עגלה של יין והלך אותו יהודי מן העגלה ולא הודיעו שמפליג מותר. או הניח יין בחנותו שישראל יוצא ונכנס היין מותר. ישראל שהניח חביותיו במרתפו של כותי ואין לחביות ברזא והם חתומות בשעוה על פי המגופות ומפתח המרתף ביד ישראל היין מותר. דהוי כשני חתימות. אפי' החבית של עץ דלא חיישינן לסתימה דקיימא לן כרשב"ג.
<h2>דף עב:</h2>
נצוק אנו אוסרין כרבינו שלמה אבל בר נצוק מותר כגון מידה שמודדין בה יין והריק ממנה הכותי דנאסרה המדה בניצק או נסך היה בקנקן והריק ישראל מן המדה בקנקן נסך הרי המידה נאסרה בנצוק, והוציא מן החבית באותה מידה הרי יין שבחבית מותר דהוה ליה נצוק בר נצוק.
<h2>דף עד:</h2>
גת של אבן שזיפתה כותי מנגבה במים ואפר ומים, אבל דרך בה יקלף הזפת, וכן של עץ יקלף. הדפין והעדשים והלולבין מדיחן. של נצרים ושל בצבוץ מנגבן של שיפא ושל גמי מיישנן י"ב חדש ואם חולטן ברותחין מותרין. ונראה גת של אבן ושל עץ רק שלא יהא בו נעורת או פשתן או מטלניות או זפת מותר בלא ניגוב. הני דווקי כעין משמרת של שק שמוציאין בו יי"נ של שער מדיחן ושל צמר מנגבן ושל פשתן מיישנן י"ב חודש ואם יש בו קשרים יתירן.
כל דבר שמכניסו לקיום כמו חביות אם נתן גוי בחבית שלנו יין נסך אפי' לפי שעה צריכין עירוי ג' ימים כדאמר בפ' בתרא דע"ז גבי רבא כדמשדר גולפי. הילכך בין נודות של עור בין קנקנים של חרס בין של עץ שמכניסין בו יין לשנה צריך עירוי ג' ימים מעת לעת או להגעילן ברותחין או ליישנן י"ב חדשים. בתוספתא נודות הכותים נרצדין מותרין חדשים ומזופתין אסורין כך מסקנא בפ' ב' דע"ז נודות של עור שנזפתו בזפת נבלע היין אם נגרד הזפת מותר ואם לא נקלף אסור. ואם לא נזפת ונבלע בעור אסור בלא ערוי. וקי"ל בפ' ב' דע"ז הלוקח מן הכותים קנקנים חדשים נותן לתוכו יין. קנקנים של חרס של גוים מחזירן לכבשן האש ומרפה זיפתן ומותרין. קינסא אסור. כלים שאין מכניסין לקיום אפי' עמד בו יין נסך מותרין. וקנקנים של כותים לאחר י"ב חדש או בהגעלה או בעירוי מותרין. כוסות של חרס ששתה בהן כותי פעם ראשונה או שתה ישראל פעם אחד יין ובפעם שניה שתה בהן כותי אסורין אבל שתה ישראל בכוס שני פעמים ובפעם שלישית הכותי מותרין. מאני דקוניא מכוסין בעופרת שחורים ולבנים ואין בהם בקיעות מותרין ואם מבוקעות אסורות ירוקי אפילו אינן מבוקעות אסורות כדפסקינן בפרק בתרא דכתובות (דף ק"ז) וכלי מנוקב וסתמו בזפת מאחר שעשוי לתקנת הכלי די לו בהדחה בעלמא אבל כלי מזופת כולן גזרו אפילו לפי שעה.
